אני רוצה כאן רק לספר אחד מהדברים שנקלט במוחי וחדר לעמקי לבבי, והשאיר עלי רושם לכל שנות ימי חיי, וכל מה שראיתי, שמעתי, וקלטתי ממנו אחרי כן, התרכזו סביב נקודה זו.
זה היה בשנים הראשונות להופעתו של רבינו זצ"ל במקדש מלך עיר מלוכה בירושלים עיה"ק, הייתי אז נער כבן תשע או עשר שנים, והיה זה בש"ק פרשת יתרו, אחרי שסעדנו סעודה שלישית אמר לי אבא זצ"ל[1] מכיון שהשבת הזו היא שבת של קבלת התורה, בוא ונלך אל הרב לשמוע דבריו הקדושים.
אמרתי לו: אבא, מה אלך – ובלאו הכי לא אבין את דבריו. ענה לי אבא ואמר: ג' תשובות לדבריך. א – הלא אתה יודע שבקבלת תורה אמרו אבותינו נעשה ונשמע, ואם לא תוכל לקבל את הנשמע – לכל הפחות יהיה לך הנעשה, ב – בקבלת התורה כתוב "וכל העם רואים את הקולות"[2], אם לא תשמע אז תראה, ג – והוא העיקר אני רוצה שתסתכל בפניו הקדושים והמאירים וזה יכניס יראת שמים בלבך, ושכל במוחך, שכן כתוב בישעי' "והיו עיניך רואות את מוריך"[3], ואח"כ כתוב "ואזניך תשמענה דבר מאחוריך...". נעניתי לו והלכתי אתו.
ואמנם מה שהרגשתי אז לא אשכח כל ימי חיי, הבית היה מלא אנשים – צפוף, אור לא היה, לא יכולתי לראות פניו הקדושים, אבל הקול שמעתי. ובלבי הקטן הרגשתי מעמד [הר] סיני, והעיקר – כי גם תפסתי והבנתי קצת מדבריו את ההתחלה הבנתי, כי דיבר בצורה כה פשוטה ומובנת לכל, ואחר כך עלה לעולמות עליונים, וזה כבר לא הבנתי כלל, אבל מה ששמעתי והבינותי נשמרו אצלי עד היום, כנר לרגלי, ואור לנתיבתי.
התחיל בפסוק "ואת המעשה אשר יעשון"[4], ודרשת הגמ' שהייתה ידועה לי, כי למדתי אז מסכת בבא מציעא, "והמעשה – זה הדין, אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין"[5]. איך לומדים מ"אשר יעשון" לפנים משורת הדין, ואמר שישנם שני דברים, יש ענין של לשמור ולקיים את מצוות ד', ויש ענין של לעשות רצון ד' – רצונו של הקב"ה.
והסביר את זה במשל לאחד שהיה נצרך לסכום של עשרת אלפים ל"י, והיה לו קרוב או מכר שהיה יכול לספק לו את הסכום הזה, אך מכיון שלא היה לו האומץ לבקש ממנו סכום גדול כזה – לכן ביקש ממנו רק חמשת אלפים, ונתן לו, נמצא שבקשתו נתמלאה, שכן ביקש חמשת אלפים וקבל חמשת אלפים, ולו היה הנותן באמת ידידו ורוצה בכל נפשו למלא רצון המבקש, כי אז היה שואל אותו – הגיד לי האמת, האם חמשת אלפים האלו יספיק לך – או אולי צריך אתה ליותר, כי אז לא רק שהיה ממלא בקשתו, כי אם גם ממלא רצונו.
והנה הקב"ה נתן תורה ומצוות לעמו ישראל, ומכיון שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, לכן לא דרש אלא רק מה שבכוחו של האדם לקיים, זאת אומרת, בכוחו של כל אחד ואחד, לאחד יותר קל, לאחד קצת יותר קשה, כל אחד לפי מדרגתו. אבל כל אחד יכול לקיים את התורה והמצוות על ידי מאמצים יתירים, כי אחרת לא היה הקב"ה דורש מאתנו, ומצווה אותנו עליהם. אבל יש מדריגה יותר גדולה מקיום המצוות, והיא לעלות יותר ויותר ממה שהוא מצווה, להגיע עד להקב"ה, עד ד' אלקיך, וזה לא יכולים כבר לדרוש – זהו כבר תלוי בידי האדם, זה נקרא רצונו של הקב"ה, וזהו כוונת חכמינו ז"ל "המעשה הוא הדין", הוא מה שמצוה הקב"ה, אבל "אשר יעשון" זה כבר מה שהאדם עושה מבלי שיצטווה – זהו רצונו של הקב"ה לפנים משורת הדין.
והנה כדי לדעת רצונו של מקום צריך האדם להיות במדריגה גדולה מאוד כמובן – (למדני לעשות רצונך).
אבל איך יכול בן אדם פשוט להגיע למדריגה זו – על זה הוא אמר, כי יש דרך קל מאוד להגיע למדריגה זו, והיא לראות בפסוקים – מה רוצה הקב"ה.
ואם אתה מסתכל בפסוקים ורואה מה שד' רוצה, זהו רצונו של הקב"ה.
מאז התחלתי לסקור ולמצוא כל הפסוקים אשר בם נזכר רצונו של ד', ומצאתי, כי רוצה ד' בעמו – רצית ד' ארצך – כי רוצה אתה בתשובת רשעים. ולפי"ז הסתכלתי במעשיו – וראיתי את דבריו, ישמח ד' במעשיו הקב"ה שמח בחלקו – כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו.
הרה"ג ר' יעקב רקובסקי שליט"א, הוא צאצא לראשוני העולים לארץ לפני כמאה חמישים שנה, בתקופת עליית תלמידי הגר"א. אבות אבותיו היו מראשי הבונים ועסקו רבות בישוב הארץ, מתוך גדלות בתורה, ומתוך השקפת אתחלתא דגאולה. כדי לתת רקע מתאים לסיפורים שיבואו בהמשך, נספר על אבותיה הגדולים של משפחה זו, שמרן הראי"ה נמנה גם הוא על צאצאיה, מצד אמו. סיפור תולדות המשפחה מסופר באריכות בספר בשם 'בני יונה', שכתב אחד מבני המשפחה בשם אברהם ליואי, ומשם נלקחו הרבה מהדברים שנכתוב להלן.
הגה"צ ר' אברהם מפריל – זקנו של מרן הראי"ה
אבות אבותיו של הרב יעקב רקובסקי, היו רבי יהודה ודבורה פרידלנד, תושבי העיירה היהודית רזיצה בפלך ויטבסק שברוסיה הלבנה. לבני הזוג פרידלנד נולד הבן הבכור יונה, בשנת תקנ"ט בערך. ליונה היו אח אחד ושתי אחיות, שאחת מהן נישאה לרבי אברהם, שהיה אח"כ רב בעיירות של ליטה – פריל ושביז. רבי אברהם היה מקובל עצום. בנו של רבי אברהם היה רבי רפאל, אביה של מרת פערא זלאטה, אמו הצדקנית של מרן הראי"ה, שנקרא על שמו של רבי אברהם. וכך מספר עליו הרצי"ה קוק:
"זקננו רבי אברהם, היה תלמיד חכםגדול מאוד, והיה לומד גם הרבה זוהר. השאיר ספרי זוהר שלו, מלאים בהערות שלו בכתב ידו. בזוהר חדש, פרשת וישב, מדבר על יוסף הצדיק. כתוב שם: "מיומא דאיסתלק ההוא צדיק", משם מתחיל חשבון מיוחד של הקץ המגולה. וכתב שם בכתב ידו, על מילים אלו: "כאן רמז על גויעת הגאון". מן הגאון (הגר"א מוילנא) מתחיל חישוב של הקץ המגולה, מתחיל סדר של גאולה . סדר מיוחד. מהגאון מתחיל סדר של עליה לארץ, והעליה הזו נמשכת מאז ועד הנה" ['מתוך התורה הגואלת' פרק א'].
רבי אברהם היה מפורסם בתור גדול בנגלה ובנסתר, ומלבד זאת היה מצויין במידותיו התרומיות. הוא היה איש חסד מיוחד, וסיפורים מופלאים מסופרים על כך [ראה 'שרי המאה' ח"בעמ' 206 -207]. הג"ר ראובן מרגליות, בספרו 'זוהר חדש', מביא קונטרס בשם 'זהירותא דאברהם' – הערותיו של רבי אברהם על הזוהר, אותם העתיק מכתב יד שקיבל ממשפחת קוק [ראה דברי הראי"ה על כתב יד זה, ב'אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קכט].
כשהגיע רבי יונה לפרקו, נשא לאשה את אסתר, אף היא מבית פרידלנד. לאחר החתונה, עבדו רבי יונה וגיסו רבי אברהם באותה מלאכה, ונקראו בכינוי 'פוטשנה', על שם מלאכתם. אמנם, עיקר עיסוקם היה בתורה. ובשלב מסויים עבר רבי אברהם עבר לרבנות בערים מסויימות, ורבי יונה היה לדיין, שלא על מנת לקבל פרס, בעיר מולדתו רזיצה.
אחד מבניו של רבי יונה, היה רבי משה ליב, שהיה ת"ח וירא שמים גדול. הוא נשא לאשה את מרת לאה, ונולדו לו מספר ילדים, אך בפוגרום שנעשה בעיירה בשנת תר"ח, נרצחו אשתו וכל ילדיו, מלבד אחד שנותר להם לפליטה – יעקב מן, בן הזקונים, שהיה בן שנתיים. על שמו נקרא הרב יעקב מן רקובסקי שליט"א.
השפעתו של ר' יונה פרידלנד על מרן הראי"ה
כבר מנעוריו היה רבי יונה פרידלנד נכסף ומשתוקק לעלות לארץ ישראל, וביום ו' עש"ק ל' בתשרי א' דר"ח מרחשון תרי"ט זכה לממש את חלומו, יחד עם כל בני משפחתו, בהגיעם לנמל יפו. רבי יונה עמד בגיל ובחרדת קודש, ואמר: מקום אשר משה רבינו לא זכה להכנס בו, אני זוכה בעזרת אלוקי צורי. כלום מילתא זוטרתא היא?".
אך לא כל ביתו של רבי יונה עלו אתו: בנו, רבי משה ליב, נשאר עדיין עם בני ביתו לגמור סדור ענייניהם שם. בינתיים שכר רבי יונה דירה מרווחת לצריכהם באיזור הסמוך לכותל המערבי. בדירה זו הסתדרו, והכינו אותה גם בשביל הרמ"ל וביתו שהתכונן לבוא עוד באותו חורף. את פרשת מסעו לירושלים וראשית התישבותם בה, תאר רבי יונה במכתביו אשר כתב למשפחתו בעיירה רזיצה, ובעיקר לגיסו האהוב עליו כנפשו – רבי אברהם, זקנו של מרן הראי"ה.
סיפרנו בעבר על גדולי ישראל שונים, שהשפיעו על דבקותו וקישורו של מרן הראי"ה לקדושת ארץ ישראל. הזכרנו את רבו, הגאון הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל; דודו זקנו מצד אביו, הגאון רבי מרדכי גימפל יפה זצ"ל, וכן את הגאון רבי יוסף ריבלין זצ"ל, ראש בוני הארץ. והנה מתגלה דמות נוספת שהשפיעה על מרן הראי"ה, כפי שמספר אחד מצאצאיו של רבי יונה פרידלנד, אברהם ליואי ז"ל:
"הרב קוק סיפר לי, עד כמה התפעל ממכתביו של הדוד רבי יונה. הוא נולד כחמש שנים אחרי שעלה רבי יונה ירושלימה, אך המכתבים שקיבל מסבו והדברים ששמע בבית בילדותו עשו עליו רושם בל ימחה. הוא זכר עוד מה שתיאר הדוד רבי יונה במכתביו על דבר התיבות שעל הפרדות שבהן ישבו הנשים ועל האבנים ששמו בארגזים לשווי משקל. "תשובת המשקל" הייתה שיבת בנים לבית אבותם. נראה הדבר שפרשת נסיעה זו הייתה מתארת יפה, ורבת רושם הייתה בבית הגיס רבי אברהם והשפיעה על צאצאיו לכיסופיהם וחיבתם לארץ".
לא ארכו הימים, ועוד באותו חורף תרי"ט חיסל רבי משה ליב את כל העניינים שהיה זקוק לסדר בעיירת מגוריו בחו"ל. בירושלים הכינו לו את הדירה ורהיטיה כראוי לבעל משפחה, וציפו לבואו. בעלייתו לארץ, שמחו מאוד בני המשפחה, והודו לד' על איחוד המשפחה מחדש.
אחרי ארבע שנים, בשנת תרכ"ג, נפטר רבי יונה בירושלים, ונקבר בהר הזיתים. מלבד גדולי הרבנים שהספידו אותו, נשא נכדו רבי יעקב מן הספד מיוחד, ליד קברו, ופתח בפסוק "יונתי בחגוי הסלע". באותו זמן היה רבי יעקב מן נער כבן חמש עשרה שנים.
רבי משה ליב פרידלנד
רבי משה ליב פרידלנד [=הרמ"ל] היה גדול בנגלה ובנסתר. זקני מאה שערים סיפרו כי גם בשעות מאוחרות בלילה היה מנצנץ אור בחלונות ביתו, משום שעסק אז בלימוד קבלה [ספר 'מאה שערים' עמ' 44]. גם אביו המנוח, רבי יונה, נהג לקום בחצות לילה ולהגות בתורה. מנהג זה התקבל אצלם מאבות אבותיהם, משום שהתייחסו על משפחת דוד המלך, שהיה קם בחצות לילה. כמו כן הם התייחסו למשפחתו של יונה הנביא, ולכן במשפחתם חוזרים השמות דוד ויונה.
הרמ"ל היה מפורסם בידיעותיו ובקיאותו בתנ"ך, בעל מדרש ובקי במשניות. הוא היה קובע על פי מקורות תורניים אילו מקומות נוחים המה לישוב ונטיעה. סיפר רבי יוסף מינסקר לרבי חיים מן (נינו של הרמ"ל), כי כשיסדו את שכונת מאה שערים היו שביקשו לייסדה בדרך חברון, ואילו הרמ"ל הודיע על פי מה שלמד ממקורות תנכיים, ששם לא יצלח הישוב, ודווקא במקום זה, שבו נמצאת כיום השכונה – יצלח. כך גם תמך הרמ"ל ע"פ מקורות תנכיים, בקניית אדמות פתח תקווה במקום שקנוה.
הוא היה הראשון שהכניס עבודה עברית במקצוע הבנין, סיתות ובניה, והשתדל להעסיק רק יהודים בעבודות הבנייה [ספר 'דברי ישעיהו' עמ' יב, וראה שם סיפורים נוספים עליו].
"כי פקד ד' ארצו ונחלתו"
באחד ממכתביו של הרמ"ל הוא מפאר ומשבח את הרעיון של עבודת האדמה שהיא היסוד לגאולה, והוא מברר את מטרת עלייתו הוא וביתו לארץ, להתפרנס מיגיע כפיו ולא מקופת הצדקה. מכתב מיוחד זה התפרסם בעתונות של אותה תקופה ['המגיד' תרכ"ב גיליון 26 ועוד]. מכתב זה נשלח לד"ר ח' לוריא, על ידי הג"ר יעקב ליב לעווי אב"ד ירושלים, כהוכחה לדבריו של רבי יעקב לעווי שאנשי ירושלים מאמינים כי עבודת האדמה היא אתחלתא דגאולה. וזה לשון המכתב:
"לכבוד הרב המופלג השלם מו"ה חיים בר"ש לוריא מיסד חברת ישוב ארץ ישראל [...].
היות שבאתי לירושלים עה"ק תוב"ב זה שלוש שנים מעיר חרסון ממדינת רוסלאנד, ובפירוש על תנאי זה עליתי לאה"ק שלא להתפרנס חו"ש משל אחרים מחלוקת הצדקה רק להתפרנס מיגיע כפיים בעזה"י, וגם הייתה לי פרנסה בחוץ לארץ ב"ה, אך מחמת חיבת הארץ עליתי עם כל משפחתי, וכולם על זה התנאי הנ"ל [...]. והנה ראיתי המכתב שבא ממעלתכם להג"צ הנ"ל, אמרתי על זה הענין שמן השמים העיר ד' את רוחכם הטוב לעשות קאלאניות לעבודת האדמה, ואין תקון לארץ הקדושה יותר מזה. [...] והייתה לי שמחה גדולה מזה, כי פקד ד' את עמו על ידי הגבירים החכמים לעשות עבודת אדמה באה"ק, ואין לנו תיקונים גדולים יותר מזה. וכמאמר הנביאים בכמה מקומות וכו', ומחמת השמחה על הבשורה הזאת כי פקד ד' ארצו ונחלתו עזבתי את מלאכתי והנחתי פעלי ויצאתי בכל הכפרים הסמוכים ליפו לדרוש ולחקור הטוב מכל השלושים בקשות שביקשתם מר' דוד הנ"ל להודיע לכם על נכון לקנות אדמה [...] ממני משה בן יונה מחארסון יפו עיה"ק ה' תמוז תרכ"ב ליצירה".
ר' יעקב מן – הבונה הגדול
במשפחה זו גדל הנער יעקב מן, וכבר בגיל קטן מנבאים לו גדולות ונצורות. הוא שוקד על לימודיו בצורה מיוחדת, וזוכה ללמוד תורה מפי סבו רבי יונה, שאוהבו כנפשו, וממנו הוא מקבל את דרך הלימוד בבקיאות ובעיון. לאחר כמה שנים, בהגיעו לבחרות, ר' יעקב כבר בקי בעל פה בחלק א' של יורה דעה. הוא נעשה תלמיד חביב לר' יהושע לייב הרב מקוטנא בעל 'זית רענן'. אחר כך היה תלמיד מובהק של הג"ר משה נחמיה כהנוב מחסלביץ, ראש ישיבת 'עץ חיים'. דרך לימודו של ר' יעקב הצעיר, והליכות חייו, מצאו חן בעיני הרב כהנוב וקרבהו מאוד. כל ימיו הלך רבי יעקב מן בדרך רבו, וקיים מצוות והגית בכל עת ובכל שעה. תמיד היה חוזר משניות בע"פ. גם בשעה שעבד בבנין, היה משנן פרקי משניות. הוא נחשב בין טובי הלמדנים בעיר, מופלג וחריף ובעל שכל ישר. היה תלמיד מובהק למרן הג"ר שמואל סלנט, שהיה מכבדו ומחבבו כנפשו, והסמיכו לסדר קידושין. במשך שנתיים ימים היה מגיד שיעור בפני בחורים בכיתה הגבוהה של הת"ת בבתי אונגרין שנוסד אז. בין הבוחניםהקבועים בכיתתו היה ר' יוסף
חיים זוננפלד ['דברי ישעיהו' עמ' יב].
מתוך גדלותו בתורה, ושייכותו הפנימית לקדושה, התעסק רבי יעקב מן בבניית הארץ ובישובה, והשקיע בכך את כוחו.
בין המבנים שבנה: בית החולים שערי צדק, שכונת אחווה, טחנת קמח בעיר העתיקה, ועוד. בשלב מסויים קיבל רבי יעקב מן הצעה מהג"ר שמואל סלנט לשבת כדיין בבית הדין של ירושלים – אך הוא סירב, בטענה שדיינים ישנם רבים, ואילו בשטח הבניה נצרכת תרומתו יותר, ולכן הוא מעדיף לבנות את העיר ולהתפרנס כקבלן בניין[ראה עוד
אודותיו בספר 'מוסד היסוד' עמ' 228].
גדול בתורה
כשאנו באים לשוחח עם הרב יעקב רקובסקי שליט"א על דמויות ההוד ממשפחתו, בני ירושלים של מעלה, אנו יודעים מראש כי גם אם נשב שעות ארוכות יהיה זה כאין וכאפס לעומת כל מה שאפשר לספר עליהם.
$ הסבא רבא של הרב, הגאון רבי יעקב מן זצ"ל, היה מגדולי בוני הארץ.
"הוא היה גדול בתורה, קבלן גדול. הוא בנה את בית החולים שערי צדק הישן. הוא היה מסתובב על חמור, מפני שאז לא היו מכוניות; כל איש ציבור רכב על חמור, ואנשים רצו אחריו לשמור עליו. רבי יעקב מן היה בן בית אצל הגה"ק מהרי"ל דיסקין, הרב מבריסק, ומספרים שכאשר רבי יעקב מן ביקר אצלו בעיר העתיקה, תמיד הרב מבריסק ליוה אותו עד המדרגות, ולא היה נכנס הביתה, עד שהוא כבר לא ראה אותו ברחוב. הרי הגמרא אומרת "גדולה לויה", ללוות אורח. זה היה כבוד גדול, שהרב מבריסק מלווה אותו.
רבי יעקב מן היה איש גדול בתורה, וכשהלך בדרך, רדפו אחריו בני תורה, והשיחות היו בדברי תורה. היום יש כלי עבודה, אז לבניין כזה (של כמה קומות) היו צריכים שלוש מאות עובדים, ואפילו יותר, והוא השתלט על הכל.
אומרים על רבי יעקב מן, שהייתה שאלה בירושלים, איך קובעים מזוזה, באלכסון או ישר. כולם חשבו, בקו אלכסון. ואמרו: נשאל את הרב מבריסק. כשבאו לשאול אותו, הוא אמר: תשאלו את רבי יעקב מן. שאלו את רבי יעקב מן, ואמר להם: רק בעמידה, ישר, ולא באלכסון. הם אמרו לרב מבריסק שרבי יעקב מן אומר כך, אז הוא אמר: אם רבי יעקב מן אומר כך, כך צריך להיות. אחר כך סיפרו לו (לרבי יעקב מן) את זה, והוא, שהיה בעל חוש הומור, אמר: אם כבר בא מישהו ואומר לכם דבר ישר, אתם רוצים לעשות גם אותו עקום..."
רבי חיים מן זצ"ל – ראש המלמדים ב'עץ חיים'
בנו של רבי יעקב מן היה הגאון רבי חיים מן זצ"ל. הוא היה אחד מגדולי ירושלים, וכיהן כראש המלמדים ב'עץ חיים', וכנשיא 'ועד איחוד המלמדים'. לפני שנספר על דמותו המיוחדת, נספר מעט על מוסד מיוחד זה, שהיה קשור מאוד למרן הראי"ה.
'עץ חיים' היה לאחד מסמלי הישוב הישן כולו. במוסד זה התחנכו דורות על דורות מתחילת לימוד הקריאה עד שהפכו להיות גדולי ישראל. ישיבת עץ חיים הייתה עמוד השדרה של ירושלים, מאז יסדוה מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל רבה של ירושלים, יחד עם חמיו הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל והגאון רבי יהושע ברדקי זצ"ל.
במשך כמאה שבעים שנותיה, הוציאה עץ חיים אלפי תלמידים גדולי ישראל, מורי הוראה ואדמו"רים. ביניהם מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל רבה של ירושלים, שלמד בחברותא עם הגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל, הג"ר פנחס אפשטיין זצ"ל ראב"ד העדה החרדית, רבי נתנאל סופר זצ"ל, הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הג"ר חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל ראש ישיבת כרם ביבנה, מרן הגר"א שפירא זצ"ל והג"ר יעקב רוזנטל שליט"א אב"ד חיפה. כל אנשי ירושלים למדו בעץ חיים. מנטורי קרתא ועד לאנשי המזרחי.
לישיבת 'עץ חיים' יש ספר בשם 'ספר הזהב של חברי ההנהלה', בן למעלה ממאה שנה, כאשר בדף הראשון מופיעים שמות רבני ירושלים, הגר"ש סלנט, הרב מקוטנא, האדר"ת, רבי חיים ברלין, ומרן הראי"ה.
הגרא"ז מלצר: "גדול מרביצי התורה בדורו"
כאמור, רבי חיים מן היה ראש המלמדים ב'עץ חיים', וזכה לגדל יותר מעשרת אלפים תלמידים. כשאנו שואלים את הרב רקובסקי על סבו רבי חיים מן, הוא מדבר עליו בהערצה גדולה:
"סבי רבי חיים מן היה ראש המלמדים בעץ חיים, עד כדי כך שרבי איסר זלמן מלצר אמר לכתוב עליו "גדול מרביצי התורה בדורו". אתם יודעים מה זה? הוא מת לפני שישים ושבע שנים, ואז היה הדור הגדול של כל גדולי עולם, והיה ויכוח במשפחה מה לכתוב על גבי המצבה. יותר מעשרת אלפים תלמידים העמיד, כל גדולי התורה זה ממנו, והתלבטו מה לכתוב. הוא היה איש עניו, והוא לא היה מסכים לכתוב על המצבה שבחים. אמרו שאני אלך לרבי איסר זלמן, ראש הישיבה, הוא המנהיג שלנו, שהוא יחליט, הוא מכיר אותו טוב. באנו אליו, והוא אמר: על רבי חיים מן מסתפקים מה לכתוב?! ואמר באידיש לאשתו, הרבנית: תני לי עט ונייר, ואני אכתוב. וזה מה שהוא כתב ("גדול מרביצי התורה בדורנו"). זה מגיע לו.
רבי שלמה זלמן (-הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שלמד אף הוא אצל רבי חיים מן) אמר לי תמיד: "רבי יעקב, אם אני יודע ללמוד תוספות, אם יש לי גישה להגיע לקצות, לנתיבות - זה מרבי חיים מן!".
מחנך דגול היה רבי חיים מן. מומחה בקנה מידה נדיר בהוראה והסברה, מלבד גאונותו המופלאה בתורה. כך גם היו לו הדרכות מיוחדות בצורת הלימוד. סיפר פעם מרן הגר"א שפירא זצ"ל שרבי חיים היה נוהג ללמד את כל ה'פני יהושע' על הסוגיא.
"היה מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו"
כאבותיו הגדולים, היה ר' חיים מן קשור אף הוא לתורת הגאולה של הגר"א, ובהזדמנויות רבות היה מזכיר אותה, כפי שמעיד חתנו הגר"א רקובסקי: "הוא היה מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו על מצוות ישוב אר"י, קיבוץ גלויות וכו' ומסירות נפשם בעבודת היסוד של ישובנו הק' בתוך תנאים קשים של הימים ההם כנודע" ['מדרש שלמה' עמ' יד].
בהזדמנויות שונות היה מזכיר רבי חיים את דמותו המופלאה של ראש בוני ירושלים – הצדיק רבי יוסף (יושעה) ריבלין זצ"ל, שבמשך כל חייו פעל רבות בישוב הארץ, מתוך השקפת 'אתחלתא דגאולה' של רבינו הגר"א. רבי יוסף הרבה לעורר ולעשות לטובת ישוב האדמות השוממות שמחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, מתוך מסירות נפש של ממש. רבי חיים היה מרבה לדבר בהערצה על מפעליו, כתביו ודרשותיו הנלהבות של רבי יוסף, ואף כתב מאמר נרחב בשם 'מרחיבה של ירושלים', ובו סיפורים רבים מהם משתקפת דמותו המיוחדת של ר' יוסף. יש לציין שרבי חיים מן היה דר בשכנות לרבי יוסף ריבלין [ראה בקונטרס 'מגילת יוסף' עמ' 14 בסוף ספר 'מדרש שלמה'. ובספר 'מוסד היסוד' עמ' 240]. באחת הרשימות שנותרו בכתב ידו, מספר רבי חיים כי בראשית ההתיישבות לא רצתה אמו לצאת לגור ב"מדבר", מפני השממה הרבה והסכנה וכו', ורק ע"י השפעתו של ר' יוסף התיישבו הוריו בשכונה בתחילת יסודה [ראה 'מוסד היסוד' עמ' 240].
באסיפת האזכרה לר' יוסף ריבלין, שנערכה ביום כ"ז אלול תרפ"א (במלאות כ"ה שנים לפטירתו), נאמו גדולי ישראל, ביניהם זקן המקובלים בירושלים הגה"צ רבי שמעון לידר הורוויץ, הגרי"מ טוקצינסקי, וגם רבי חיים מן. ראש הדוברים היה כמובן מרן הראי"ה. האסיפה התקיימה בבית הכנסת 'מזכרת משה', במעמד רבנים, ראשי מוסדות ועסקני ציבור שונים. הקהל העצום שנכח במקום, הקשיב בצמא לגדולי ישראל, שדברו רבות על אמונת ה'קץ המגולה' ששכנה בליבו של רבי יוסף ['מדרש שלמה', מגילת יוסף ח"ב עמ' 23. את דברי ההספד של מרן הראי"ה הבאנו בגיליון מס' 61 ].
קבלת פני רבו ברגל
ר' חיים היה ממעריציו הגדולים של מרן הראי"ה. חתימתו מופיעה על גבי מכתבי הרבנות שהגישו גדולי ירושלים למרן הראי"ה, בבקשה שיכהן כרבה של ירושלים. ליד חתימתו מופיעים חתימותיהם של כל הרבנים, העסקנים וראשי המוסדות החשובים, שהזדהו כולם עם מרן הראי"ה [ראה 'לשעה ולדורות' ח"ב עמ' 66].
בזמן שמרן הראי"ה התקבל להיות רב בירושלים, הזמינו אותו לבוא ולבחון בכיתה הגדולה ב'עץ חיים', בחדר של רבי חיים מן, ורבים מבני ירושלים באו לראות ולשמוע זאת ['מבחירי צדיקיא' עמ' קנו עיי"ש סיפור מעניין על כך].
$ לרבי חיים מן, וכל אנשי עץ חיים, רבי אריה לוין, היה קשר לרב קוק.
"אני זוכר שהייתי בחור צעיר, תמיד הלכתי עם האבא (רבי אבא רקובסקי, עליו יסופר להלן) והסבא (רבי חיים מן) לרב לביקור חג. בכל חג, הסבא שלי הגדול, ראש מלמדי עץ חיים, לקח את האבא ועוד כמה ידידים, והלכנו לבקר קודם כל את הרב, ואחר כך את ר' איסר זלמן (מלצר), הראש ישיבה".
$ כבודו למד אף הוא בעץ חיים?
"ודאי, מ'אלף בית' ועד שיעורים בבית של ר' איסר זלמן (מלצר)".
$ ואצל ר' אריה לוין?
"או, לא היה יום שלא הלכנו בחיבוק ידיים...".
הגאון רבי שלום רקובסקי זצ"ל
כמה ימים קודם הראיון, מצאנו בארכיון 'בית הרב' שני מסמכים בכתב ידו של מרן הראי"ה, בהם מוזכרים דמויות ממשפחת רקובסקי. המסמך הראשון הוא בעצם כתב- סמיכה שנתן הראי"ה לרב שלום רקובסקי. כשאנו מציגים את המסמכים בפני ר' יעקב, הוא אומר:
"רבי שלום הוא הסבא שלי. אני לא הכרתי אותו, הוא היה באמריקה. קראו לו 'המינסקער עילוי', העילוי ממינסק, מפני שהוא היה ממינסק. הוא היה אבא של אבי. קודם לכן, הוא היה פה בארץ ראש ישיבת תורת חיים, בירושלים. תורת חיים הייתה ישיבה בעיקר של אברכים, מבוגרים, גדולי תורה, והוא היה ראש ישיבה פה. ואז הוא נסע לארצות הברית, שם הוא התקבל מיד כראש ישיבת רבי יצחק אלחנן. כל שנותיו הוא היה איש צדיק גדול, וגאון. כשהייתי מבקר את החולים בבית החולים (בהדסה) הזדמנו לי לפעמים אמריקאים, והיו כמה מקרים ששאלו אותי לשמי, ואמרתי: רקובסקי. (והם שאלו) האם יש שייכות לרבי שלום? והתרגשו מאוד. הם אמרו: "אשריך! זכינו להיות בצילו הרבה שנים. לזכות לסבא כזה... הוא לא דיבר דברים בטלים כל ימי חייו!". שום דברים בטלים. הוא היה איש עניו, ורק עסק בתורה. גיסו, הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל (ראב"ד ירושלים) העיד כי רבי שלום ידע את כל ה'תומים' בעל פה ממש.
$ במסמך השני של הרב, מדובר על רבי יוסף אליהו רקובסקי ז"ל.
"הוא הבן של רבי שלום. הוא אח של אבא שלי. גם הוא היה באמריקה. כשהם היו ילדים קטנים, ההורים הלכו אתם (לארה"ב), ר' יוסף אליהו, בער דב, ובת נוספת. (לעומת זאת) שלושת האחים הגדולים, נשארו בארץ. אבא שלי, ועוד אח – אביצדק, שבנו היה מזכיר של הרב הראשי, מרן הגריא"ה הרצוג זצ"ל, ואח נוסף, נשארו פה בארץ. אבא לא נסע לארצות הברית, לחוץ לארץ. למרות שהיו בעיות פרנסה, ואבא שלו אמר לו תבוא לכאן תקבל איזו משרה מכובדת, הוא אמר: אני לא יוצא לחוץ לארץ כי יש לי משפחה, ילדים, וצריך לגדל אותם בתורה רק בארץ ישראל. הוא מעולם לא יצא לחוץ לארץ. למרות שהאבא יכול היה לתמוך בו ולתת לו תפקידגדול. אבל הוא לא רצה. כך היה פעמיים או שלוש.
הוא (רבי יוסף אליהו) היה גם רב באיזה שכונה, באיזו עיר. והוא גם היה חזן מהולל, מודרני אפילו. בפעם הראשונה שהגיע היו מודעות גדולות שיבואו לשמוע אותו בישיבת מאה שערים. החזנים היו באים לשם, או לחורבת רבי יהודה החסיד. הוא היה חזן מהולל, וזה לא פגע ברבנותו".
"כאחד הרבנים הגדולים שבדורנו"
אביו של הרב יעקב רקובסקי, ר' אברהם ברוך אבא רקובסקי, היה חתנו של רבי חיים מן. רבי אברהם רקובסקי היה תלמידו של מרן הראי"ה, והיה מקורב מאוד לגרי"מ חרל"פ זצ"ל. הוא כיהן כרב השכונות 'אבן ישראל', 'עזרת ישראל' והסביבה. כשאנו מעלים את שמו של אביו, מעיר לנו הרב רקובסקי:
"בחלק האחרון של ספרי 'ארוכת בת עמי', יש תמצית הספדים שאמרתי על האבא זצ"ל, מהרגע הראשון שמת, זאת אומרת: אחרי הטהרה. אנו נוהגים שלא מלווים, אז היה ציבור גדול בבית, והספדתי אותו במקום. אחר כך בישיבת 'עץ חיים', אחר כך בבית כנסת הנשיא, שהוא היה רב שם, אחר כך במקומות נוספים. בקיצור, כל השנה, הספדתי אותו עשרות פעמים, בכל מיני אירועים. שמה תמצאו הכל, ושמה תמצאו הרבה מעשיות ועניינים מה הוא היה, שם תלמדו המון".
רבי אבא רקובסקי זכה לקבל סמיכה מיוחדת במינה מרבו מרן הראי"ה, וכך מספר הרב יעקב רקובסקי:
"האבא היה מאוד מקורב לרב קוק, ושתדעו לכם, אני כותב זאת בהספד, ואני אספר לכם. דבר מדהים: הוא היה מאוד מקורב (לראי"ה), והוא לקח אצלו סמיכה. אני חושב שזה היה לפני קרוב למאה שנה, אני אומר את המספר כדי שתדעו מה הוא היה, הוא ביקש מהרב סמיכה, והרב נתן לו. מה כתוב בסמיכה? "הרב הגאון... קולע אל השערה ולא יחטיא, כאחד מגדולי הפוסקים שבדורנו". אז, לפני מאה שנה! בדור הגדול, עם כל פוסקי הדור, פארי הדור, שחיו באירופה לפני השואה...
תשמעו מעשיה: פעם אני הולך בבית החולים, אני רואה את הרב נריה (הגרמ"צ נריה זצ"ל) מאושפז. הוא היה חסיד מושבע של הרב קוק, לא היה כתב שהוא לא ראה ממנו. אני אומר לו: הרב נריה, שמעת פעם על הסמיכה שאבי קיבל מהרב? (הרב נריה ענה:) מה יש? סיפרתי לו: מגדולי הפוסקים שבדורנו, קולע אל השערה. (כששמע זאת, הוא ענה בהתרגשות): הכרנו את רבי אברהם אבא, אבל עד כדי כך?! אני לא יודע אם הרב כתב על מישהו דבר כזה בכל הסמיכות של גדולי ירושלים, הענקים! ...
ובכן, הרב נריה רצה לראות את זה. הוא היה בבית חולים, ויש לו פה בת בגבעת שאול, אמרתי לו: אם תצליח לעלות אלי לפה, אני אראה לך את הסמיכה. פה הוא עמד (מצביע על הסלון) וקרא את זה, ואמר: דבר כזה לא ראיתי בכתב יד של הרב מעולם! כאחד מגדולי הפוסקים שבדורנו, קולע אל השערה".
פעמיים כתב הראי"ה מכתב סמיכה לרבי אבא, אך המסמך השני הוא מעודכן וכולל יותר, ואנו מפרסמים אותו כאן לראשונה:
"ב"ה יום כ"ה לחדש שבט תרצ"ג
זה לי זמן זמנים שהנני מכיר לטובה את ידידי וחביבי הרב הגאון עמוס בתורה ויראת שמים מו"ה אברהם אבא ראקאווסקי שליט"א אשר מעודו שם שכמו לסבול עולה של תורה ויגע ומצא כדי מדתו מדת חכמים ללון בעומקא של הלכה הא למגמר והא למסבר בחריפות ובקיאות כאחד הרבנים הגדולים בדורנו וידיו רב לו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, קולע אל השערה בשכל זך וישר וחמודות הוא לנו במדותיו התרומיות המעטרות את תלמידי חכמים יחידי הסגולה. והנני בזה לחזק את ידיו ולסמכו בסמיכות חכמים, למלבש מדא, ולשבת על כסא הרבנות בעדת ד' גדולה וחשובה, יורה יורה ידין ידין. ומובטחני בו בע"ה שכל דרכיו ישרים ומכוונים יהיו [---] וכמצוה, והי' מורה לצדקה לעדת ישראל אשר תבחר לשום אותו אלוף לראשה, תשבע ממנו רב נחת ותיכף לת"ח ברכה ברכת ד' תהי' על נויהם ויתענגו על רוב שלו' כנה"י ונפש החותם בברכה לכבוד תוה"ק והוגיה מהר הקודש מירושלים, הק' אברהם יצחק הכהן קוק"
$ רבי אבא למד במרכז הרב?
"לא, (אך) היה שיעור מיוחד שהרב היה נותן שיעורים לגדולי האברכים שבירושלים, על מצוות התלויות בארץ. הייתי ילד קטן, ואבי לקח אותי תמיד כל ערב לשיעורו של הרב,ותמיד אחרי השיעורים אבי היה הולך לרב, ואומר לי: קרב את היד, והרב יתן לך ברכה".
$ איפה היה השיעור הזה?
"במרכז הרב, בעיר. הייתי אז ילד, ואני זוכר שאני עומד לפני הרב עם הקרישמע [קריאת שמע], (בהתלהבות:) מי שלא שמע את הקרישמע של הרב, לא יודע מה זה קרישמע! הוא ישב על הכיסא, עם הספודיק... בדביקות כזאת! וזה מה שראיתי. אבא שלי היה אומר לי: תסתכל, והיו עיניך רואות את מוריך, תסתכל על הרב!".
בספר מועדי הראי"ה [עמ' ר' עיי"ש] מוזכרים מלבד רבי אבא רקובסקי, גם הרב ר' מרדכי לייב זק"ש ז"ל, הרב ר' פישל רוזנר ז"ל והרב ר' יצחק רוזנטל ז"ל, כחלק מהאברכים שהשתתפו בשיעור הזה.
"כמאן דמנח בכיסיה"
מתוך הדברים הרבים שסיפר הרב אברהם אבא רקובסקי זצ"ל על רבו מרן הראי"ה, נביא כאן את שני הסיפורים הבאים:
"הרב כתב את ה"הלכה ברורה" בכל רגע שהתפנה מטרדות הציבור, ולפעמים היה נאלץ לכתוב בעל פה, מבלי שהיה לפניו הרמב"ם והשולחן ערוך. אחרי כתיבה מאולצת כזאת, פנה הרב אלינו, האברכים שלמדו אז בישיבה, ובקש שנבדוק במקורות, אם לא
טעה בהעתקת לשונו המדויק של הרמב"ם ושו"ע. בדקנו ונוכחנו כי לא החסיר אף מלה" ['ליקוטי הראי"ה' ח"א דף 458. וכן בספר 'מבחירי צדיקיא' עמ' קנו].
ועוד היה מספר: "אין פלא שמרן זצ"ל היו נהירין לו ש"ס ופוסקים כמאן דמנח
בכיסיה, משום שנוסף על כשרונותיו הגדולים, היה עקשן בהנהגתו התמידית יום יום; שמיד אחרי התפילה בטרם אכל ושתה, הסתגר בהדרו ועבר על חמשה דפי גמרא עם תוספות, ולא היה דבר שיוכל להפריע לו מהלימוד הזה – המשה דפי גמרא, תמידין כסדרן, לפני היכנסו לסדר עבודת היום!" ['ליקוטי הראי"ה' ח"ב דף 238, מפי בנו הרב יעקב רקובסקי].
"רעיון אתחלתא דגאולה – הבסיס למפעל תלמידי הגר"א"
כאבותיו הגדולים, היה גם ר' אברהם אבא רקובסקי שייך לתורת הגאולה של הגר"א. בספר 'מדרש שלמה', העוסק בדרשות גאולה של תלמידי הגר"א מייסדי הישוב בארץ, מופיעים מכתבי הסכמה וברכה מגדולי וגאוני ירושלים, ביניהם הרב אבא רקובסקי, שכותב בין היתר את הדברים הבאים תחת הכותרת: "הביטו אל צור חוצבתם":
"ספר הדרשות מדרש שלמה מכיל בתוכו דברים נשגבים בקשר לבנין ירושלים, קבוץ גלויות, מצוות ישוב ארה"ק ודרכי האתחלתא דגאולה, על יסוד רעיונות רבנו הגר"א ותלמידיו גדולי ישראל מניחי יסוד היסודות של ישובנו בארצנו הקדושה [...] שמחתי לראות שבהרבה דרשות של הספר מביא המחבר חלקים מדרשות אביו הסופר והדרשן הבונה והמנהיג הגדול הרה"ג רבי יוסף ריבלין זצ"ל, אשר עד היום מזכירים זקני ירושלים את שמו מתוך התרגשות של הערצה גדולה, והרבה שמעתי עליו גם מאת חותני הרב הגאון ר' חיים מן זצ"ל על מפעליו כתביו ודרשותיו וכו', כבר אמרתי וחזרתי מתוך הכרה עמוקה בהסתכלותי במאמריו של הר"י ריבלין ז"ל נצוצי נבואה ורוח הקודש ממש יוצאים מפטישי שפתיו וחכם עדיף מנביא [...]. חשוב להזכיר בזה שחותני הנ"ל הגר"ח מן ז"ל, שגם הוא אחד מצאצאי תלמידי הגר"א מייסדי הישוב, היה גם הוא מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו על מצוות ישוב אר"י, קיבוץ גלויות וכו' ומסירות נפשם בעבודת היסוד של ישובנו הק' בתוך תנאים קשים של הימים ההם כנודע.
עוד ערך רב לדרשות הספר הנ"ל שבהן מביא המחבר גם דברים מדרשותיו של הרב הגאון ר' יצחק צבי ריבלין זצ"ל "דרשן הגאולה" [סיפרנו אודותיו בגליונות 65 - 69] וכמעיין המתגבר היה דורש תמיד בקהל רב דברים נלהבים על מצוות ישוב ארץ ישראל וקירוב הגאולה, מרעיונות הקדושים של רבנו הגר"א ותלמידיו 'מוסדי ארץ' מייסדי הישוב בארצנו הק'. [...] וכל המעוניין לדעת או לכל הפחות לקבל מושג מהרעיונות העילאיים של רבנו הגר"א ותלמידיו על ענין קיבוץ גלויות באתחלתא דגאולה אשר הם הם היו הבסיסים למפעליהם הכבירים של תלמידי הגר"א והנלוים אליהם ביסוד הישוב בארצנו הקדושה, [...] יקרא וילמד בעיון ובתשומת לב את פרקי הספר הזה ועל כמה פרקים ראוי לעבור הרבה פעמים כגון [...] פרק מ"ח "הציונות הגר"אית" [...] פרק נ' "מצוות הרחבה וקץ המגולה", וכן יתר פרקי הספר המלאים דברים נפלאים בעניינים האמורים" ['מדרש שלמה' עמ' יד – טז. וראה בספר 'ארוכת בת עמי' חלק ז' עמ' 547 בעניין יחסו להקמת המדינה].
הגרש"ז אויערבך: "הרב שלי זה הרב קוק!"
בתוך הסיפורים הרבים על מרן הראי"ה, מספר לנו הרב רקובסקי את הדברים הבאים:
"ר' שלמה זלמן (אויערבך) היה בן בית אצל ר' צבי פסח פראנק, ופעם אחת הוא אמר לי ככה: "ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי". הוא אמר: "יש את ר' צבי פסח פראנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק".
היה לכבודו קשר עם הרב צבי יהודה זצ"ל?
עם הרב צבי יהודה היה לי קשר. הוא היה בבית החולים הרבה זמן. בהדסה. כמעט כל יום עליתי אליו. הוא היה ספוג במעשיות. בנוסף עוד, רבי שלמה זלמן בא אליו כמעט כל שבוע לכמה שעות לבית החולים. היה לו חדר מיוחד. ובכן, פעם שאלתי את ר' שלמה זלמן, מה העניין שכבודו טורח כל שבוע כמה שעות. אמר לי: ר' יעקב, שני דברים. ראשית כל, הוא בן של רבינו! הבן של הרב! ועוד, יש הרבה ללמוד ממנו, וממעשיו ומסיפוריו. הוא ספוג, מה הוא לא יודע, מכל הדורות שלפנינו. המון, ימים ולילות, חודשים אפשר לשבת אצלו ולא תגמור. פעם אחת הוא אמר לי ר' יעקב, תעלה איתי. עליתי וראיתי. כמה שעות ישבתי. (הוא שאל אותי) מה אתה אומר? אמרתי לו: כמו שכבודו אומר, אי אפשר לזוז, זה מושך לשבת עוד ועוד, לשמוע. הוא כמעיין המתגבר, מעשיות... הוא קיבל אותם ירושה מהאבא, ומעוד. היה לו זכרון גדול, היו שם דברים נפלאים. אני לא זוכר אותם, אני לא רשמתי אז את זה, וחבל. אז לא היו כל מכשירי ההקלטה שיש היום".
הגרש"ז אויערבך היה מעריץ נלהב של מרן הראי"ה. בחוברת 'אור שלמה' [בהוצאת ארגון 'אור האורות'], מובאים סיפורים רבים על הערכתו המיוחדת של הגרש"ז לראי"ה, וכן סיפורים שונים שסיפר על גדלותו של הראי"ה. בעיני הגרש"ז היה הראי"ה לא רק "גדול הדור", אלא "גדול הדורות" – דמות נשגבה היורדת לעולם פעם בכמה דורות. באחת משיחותיו, התבטא הגרש"ז: "אני לא תלמיד של הרב; אני חסיד שלו!" [ספר 'שיחת אבות' עמ' מפי הרב יעקב באס שליט"א].
סעודה שלישית אצל הראי"ה
כשאנו שואלים את הרב רקובסקי על הסעודה שלישית אצל מרן הראי"ה (שהייתה אירוע מרשים ומיוחד במינו, בו השתתפו גדולי וצדיקי ירושלים מכל החוגים), הוא מספר: "היו שם מאות אנשים, לא היה מקום לקבל את כולם...". בהיותו ילד רך לשנים, זכה הרב רקובסקי להיות נוכח מספר פעמים במעמד נשגב זה. לאחר מכן מספר לנו הרב רקובסקי בקצרה על שיחה מיוחדת שנשא הראי"ה באחת השבתות, לכבוד הדוד רבי אליהו יוסף רקובסקי, עליו סיפרנו לעיל, שעלה ארצה לתקופה מסויימת, והתארח בירושלים: רבי אליהו יוסף התארח בארץ, ובאחת השבתות הלך ביחד עם אחיו רבי אבא לסעודה שלישית אצל הראי"ה. כשהראי"ה קם לדבר, הוא שאל באיזה נושא רוצים שידבר, והוחלט שלכבוד האורח שהוא מבני ארץ ישראל ומגידוליה, ידבר על דברי המאכל המונחים על השולחן שהם מתוצרת של ארץ ישראל ויש בהם גם משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. וכך, במשך כשעה ויותר, דרש הראי"ה דרוש ארוך המשולב בדברי הלכה ואגדה, וחרז עניינים הקשורים לכל מה שהיה מונח על השולחן.
לדבר בלימוד עם מרן הראי"ה
על אחת מפגישותיו עם מרן הראי"ה, מספר הרב רקובסקי:
"זה אני זוכר שהייתי ילד, בן שבע, שמונה. זה היה בשבת אחת, אמרתי נלך לרב בשעת אחרי הצהרים, מחוץ לישיבה, השתלב איתי חברי בן ציון דיוויס, בנו של רבי מתתיהו דיוויס, שהיה אחד מקנאי ירושלים הגדולים. לא אשכח, אני עולה למעלה, לאוצר הספרים, היה באמצע. רצינו לנסות להכנס אליו, אבל ברגע שאנחנו חושבים, אני ובן ציון דיוויס,פתאום הרב יוצא עם החלוק, עם הכיפה הגדולה, עם ספר ביד, ומחפש משהו. "או, ילדים חביבים", הוא אומר, "מה אתם מחפשים? מה אתם לומדים?" אז אמרנו: אנו לומדים 'מודה בקנס', בבבא קמא, אז הוא אמר משהו, אני לא זוכר, הוא שאל אותנו איזו שאלה בסוגיא, ואז חיבק ונישק אותי. "אתה הבן של ר' אבא..." הוא חיבק באהבה כזו...".
ב'מועדי הראי"ה' מביא הרב נריה זצ"ל סיפור זה מפי הרב רקובסקי, ומוסיף בשמו את הדברים הבאים: "הואיל והרב קיבל אותנו יפה בביקור הזה, חזרנו על כך בשבתות הבאות. ופעם הקשה לנו הרב קושיא וכשלא ידענו לתרץ יצא אתנו לאולם והסביר לנו תירוץ נאה (מסרתי אח"כ לאבא, ואבא מאוד שיבח את הדברים, וחבל ששכחתים!). פעם גם הלך וחיפש ונתן לנו דברי מתיקה. חברי בן ציון ז"ל הזהיר אותי שאשמור את הביקורים בסוד, שאביו ר' מתתיהו ז"ל לא ידע מזה. הוא ידע יפה עד מה רבה התנגדותו של אביו להרב [...] אולם לא עלה כלל על דעתו לוותר על ביקורי שבת אלו, כי ליבו היה מלא הערצה לרב, ולא פעם היה אומר לי: "אני רואה מלאך אלוקים!" ['מועדי הראי"ה' עמ' 400].
$ היו קנאים שהפריעו לרב קוק, אבל רוב הציבור לא היה ככה, גדולי ישראל, הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פראנק, לא קיבלו את זה.
(בתמיהה:) "(הם היו) שרופים לרב! ר' איסר זלמן שאהב את הרב כנפשו, ויותר מזה. וכך כל הגדולים".
הסגולה של גדול המקובלים
אחד ממקורביו של מרן הראי"ה, היה זקן המקובלים הגה"צ הרב שמעון לידר הורוויץ, ראש ישיבת המקובלים שער השמים [סיפרנו עליו בהרחבה בעבר].
$כבודו הכיר את הג"ר שמעון לידר הורביץ זצ"ל, ראש ישיבת שער השמים?
"יש סיפור גדול, איך נולדתי, והוא הציל אותי ממות. תראה בהקדמה של ספרי. יש פה מעשיה שלמה". וכך מסופר בהקדמת 'ארוכת בת עמי' ח"ז: צירי הלידה החלו ביום ו' והתגברו ביום השבת. כל הרופאים הרימו ידיים לאות שאין דרך הצלה בידיהם לא לאם ולא לעובר. מיד יצאו האבא והסבא ופנו אל ביתו של הגאון הקדוש רבי שמעון לידר זצ"ל. הוא הציע לעשות כך: בצהרי יום השבת יתאסף הקהל בבהמ"ד אשר בבתי ברוידא, הצופה אל הבית שבו שכבה היולדת. קחו חבל ארוך, ראשו אחד יקשרו לכרעי מיטתה ואת החבל יגלגלו דרך החלון אל מחוץ לבית לכיוונו של בהמ"ד ולתוכו עד לתוך ארון הקודש, ויקשרו את קצהו לאחד מספרי התורה. אז יקראו ברגש את ספר יונה. כך עשו וערכו כסדר הזה. לאחר קריאת ספר יונה החלו להתפלל מנחה, וכל הציבור קראו כאחד את הפסוק:"ואני תפילתי לך ה' עת רצון וגו'". והנה, טרם הספיקו להביא את ספר התורה אל הבימה נשמעו קולות שמחה מביתה של היולדת. נולד בן ויצא לאוויר העולם בריא ושלם, ושלום גם לאמו.
(מוסיף בדרך אגב:) "הרב היה סנדק אצל אחד האחים שלי. אני לא זוכר מי מהם".
הרב רקובסקי זכה להיות בהספד שנשא מרן הראי"ה על ה'חפץ חיים' בישיבת מאה שערים. הוא היה בן 10 באותו זמן. וסיפר שהראי"ה היה מעוטף בטלית ועלה על הבימה והתחיל לזעוק שאיבדנו את ה'חפץ חיים', ה'משנה ברורה' 'שמירת הלשון', וכך המשיך בבכי למנות את כל הספרים שחיבר מרן הח"ח. האולם היה מלא באנשים עד אפס מקום. הרב היה ראש המספידים, וגם הגרא"ז מלצר וגדולים נוספים הספידו.
בסיום הראיון מברך אותנו הרב רקובסקי:
"כבוד מגיע לכם שאתם עושים כבוד לאיש מיוחד בעולם העליון. מהמיוחדים בעולם העליון".
ומקריא את ההקדשה שכתב לנו ע"ג ספרו 'ארוכת בת עמי':
"לחבריא קדישא העומדים בראש הארגון אור האורות, ובכך מפיצים את האורות המאירים לעם השם".
הרב ישראל גלזר, נולד בעיירה וולין שבאוקריאנה בשנת תרע"ג (1913).
שנות ילדותו ונערותו עברו עליו עם גזירות ואיסורים של השלטון הרוסי שלא ללמוד תורה. כנגד זאת, למדו הרב גלזר וחבריו במסירות רבה, במקומות מסתור שונים. כל אותם שנים השתוקק לעלות לארץ הקודש. בשנת תרצ"ב (1932), בהיותו כבן עשרים, קיבל הרב גלזר אישור עליה ממרן הרב קוק רבה של ארץ ישראל, והגיע לנמל יפו, שם המתין לו הרצי"ה קוק.
לימודו ב'מרכז הרב'
באופן טבעי, מאחר שהרב קוק השתדל בעלייתו, נכנס הרב גלזר ללמוד בישיבתו 'מרכז הרב'. במשך שלוש שנים (עד פטירת הרב קוק) הוא ספג ממנו תורה וקדושה.
כיוון שעלה בגפו, התגורר הרב גלזר בבתים של יהודים אשר נהגו לארח תלמידי ישיבה, ובין היתר התגורר גם בביתו של הרב דוד הכהן, 'הנזיר', בשכונת "כרם אברהם" בירושלים.
הרב גלזר המשיך בלימודיו בישיבה גם לאחר פטירת הרב קוק, ותוך כדי כך העלה את הוריו במסירות רבה לארץ. הם השתכנו בתל אביב, ואביו שימש כרב שכונת התקווה.
הרב הראשי של רמלה
בשנת תש"ח נכבשה העיר רמלה ב'מבצע דני'. עם הכיבוש עזבו הערבים את העיר, ולמקום הגיעו פליטי שואה חרדים, ביניהם שני אדמו"רים, והתגוררו בבתים הפנויים.
ארבעה ימים לאחר כיבוש העיר הגיע הרב גלזר לרמלה, בשליחות הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, והחל לשמש כרבה של הקהילה.
הרב ביסס את יהדותה של העיר ע"י הקמת שירותי הדת השונים שהתחלפו מאוחר יותר לרבנות ומועצה דתית, וכללו בין היתר את החדרת נושא הכשרות, הקמת מקווה ראשון, עריכת חופה וקידושין, וחיזוק רוחני לבני העיר הצעירה.
רבו של ביהכנ"ס המאוחד
במקום נפתחו שלושה בתי-כנסת קטנים בנוסח אשכנז. בשלב מסוים איחד הרב גלזר את בתי-הכנסת הקטנים ושימש כרבו של בית-הכנסת המאוחד 'כנסת ישראל', שעמד בלב העיר העתיקה של רמלה ובכניסה לשוק.
הרב גלזר התפלל בבית-כנסת זה למעלה מ-50 שנים. במסירות רבה, הוא הקפיד להגיע אל בית הכנסת בימי חול, שבת וחג, לשלוש התפילות, למרות שהמרחק בין ביתו לביהכנ"ס היה שלוש ק"מ. לאחר התרחבות העיר רמלה, הוצע לרב לעבור לבתי כנסת גדולים יותר הקרובים למקום מגוריו, אך הוא לא הסכים בשום אופן לוותר על ביהכנ"ס "כנסת ישראל" המהווה עד היום נקודה אסטרטגית יהודית חשובה בלב מסגדים וכנסיות.
במשרת הרבנות
שנה לאחר שהגיע הרב גלזר לרמלה (תש"ט), הגיע לעיר גם הרב יצחק אבוחצירא, יחד עם גל עלייה של יהודים ממרוקו, והרב אבוחצירא נתמנה לרב הקהילה של יוצאי מרוקו.
היחסים בין שני הרבנים היו מעולים, ומעולם לא נתגלעו מחלוקות בניהם. במשך שנים ראו גם הספרדים ברב גלזר את רבם, והרבו להתייעץ איתו. כיום רוב מתפללי בית-הכנסת של הרב הינם ספרדים.
במשך שנותיו, פעל הרב גלזר רבות לסידור הכשרויות במסעדות הרבות שנפתחו בעיר.
הרב גלזר היה ידוע בצניעותו ובדרכו הנעימה, ומעולם לא כפה את דעתו על אחרים, אלא לימד תורה בדרכי נועם.
עם הקמת הגרעין התורני בעיר רמלה ע"י תלמידי תלמידיו של מרן הרב קוק מישיבת בית אל, נוצר קשר מיוחד בין הגרעין לבין הרב גלזר, שחיזק ועודד את חברי הגרעין בפועלם המבורך בעיר לקירוב לבבות וחיזוק יהדותה של העיר. הגרעין ראה ברב דמות לחיקוי כתלמידו של מאור ישראל הרב קוק, וזכה לשמוע מהרב רבות על הרב קוק והשפעתו האדירה על מהלך גאולת ישראל. הרב גלזר אף זכה להשתתף בעצרת מיוחדת במלון רנסנס לפני הגירוש מגוש קטיף יחד עם הגאון ר' אברהם שפירא זצ"ל, וחיבב מאד את המתיישבים ברחבי יש"ע.
במוצאי חג ראשון של סוכות תשס"ט, הלך לעולמו הרב גלזר, והוא בן 95.
מספר שנים לפני פטירתו, הגיעו לביתו מספר אברכים, ושמעו מפיו סיפורים על קורות חייו, ועל רבותיו ב'מרכז הרב'. השיחה כולה הוקלטה, ורובה מובא להלן.
• • •
• הרב היה תלמיד של הרב קוק...
נכון, אני הייתי תלמיד שלו... לפני כן הייתי בחוץ לארץ, והרב הביא אותי מחו"ל לפה. לא רק שהוא הביא אותי; מחוץ לארץ אי אפשר היה לצאת בלי כסף. כדי לצאת משם היו מוכרחים לשלם הרבה דולרים, והם שילמו דולרים, והוציאו אותי. אבל הרב דוד סלמון והרב שאול ישראלי הם גנבו את הגבול... רצו להרוג אותם שם, טענו ששלושתם מרגלים. כששמע זאת הרב צבי יהודה, זה היה בפורים, הוא עשה צעקה גדולה, והצילו אותם. ואז הם באו לפה ולמדו תורה.
• אז הרב הגיע יחד עם הרב ישראלי?
הם היו אצלנו יחד, כן. אני למדתי בחברותא עם ר' יידל גרודנר. שמעתם על ר' יידל גרודנר? שמו היה ר' יהודה גרשוני. למדתי אתו חברותא, במשך חצי שנה. עם הרב ישראלי לא למדתי, אמנם דיברנו יחד בלימוד, כי תמיד דיברו בלימוד.
מרכז הרב הייתה ישיבה חשובה מאוד. היה שם גדולי תורה; הרב ישראלי, ועוד... גם היו הרבה לומדים שמה, הרבה. זו הייתה ישיבה טובה, ולמדו טוב. גם הרב קוק היה מעביר שיעורים, אבל לא הרבה, פעם אחת או פעמיים בשבוע. גם ר' יעקב משה חרל"פ היה שם במרכז. ולקבל סמיכה ממנו, אוו... זה היה משהו מיוחד! ר' יעקב משה חרל"פ... צדיק הוא היה, לא רק תורה, אלא גם צדיק.
• מסופר שהוא היה אומר תיקון חצות כל לילה?
זה אני לא יודע. אתה מספר לי?
• אני שואל...
כן שמעתי על זה, אבל כל לילה?... על כל פנים: הוא היה צדיק.
• הרב [פלוני] אמר לנו שכדאי לבוא לשמוע מכבודו סיפורים על הרב קוק...
למה לא? הרב קוק זה היה... (בהתפעלות).ואתם יודעים, רק הדרת פניו...אנחנו תמיד הלכנו עם הרב קוק לכותל המערבי בשלוש רגלים, אז הלכנו כולנו יחד ושרנו עד הכותל, אחר כך גם מהכותל גם כן הבית, אייי... (בגעגועים).
• כבוד הרב דיבר פעם עם הרב קוק?
מה זאת אומרת?! הוא קיבל אותי! כשבאתי מרוסיה, הוא קיבל אותי. הוא הביא אותי לארץ. הרב הראשי, הרב קוק זצ"ל! איזה גדלות הייתה לו... (בהערצה). אתם יודעים, חוץ מתורה... אתם רואים היום את הספרים שהוא כתב, והכל, אבל מעבר לזה – הוא היה בעל מידות, מה זה... (בהתלהבות). אני לא רואה היום אדם כזה! תגידו מה שאתם רוצים.
• במה זה מתבטא?
בכל העניינים! בכל העניינים! בפקחות, ביראת שמים... אמנם בכל אחד יש מעלה, אבל הוא היה משהו... זה לא פשוט, לא פשוט. "הכהן הגדול מאחיו" (מחייך).
• היית הרבה זמן בירושלים?
למדתי חמש עשרה שנה במרכז. ואחר כך על פי בקשתו של אבא עברתי לתל אביב. הרב עמיאל ביקש, שלח אלי אם אני רוצה להיכנס ללמד כמה צעירים, אז אנחנו באנו... הוא הבטיח הרבה כסף תמורת זה. אז באנו ולמדנו שם...
• כבודו סיפר לי פעם שהוא היה צריך להיות רב ראשי בירושלים...
לא הרב הראשי, תסלח לי... הייתי שם רב באיזה מקום, בשכונה באיזור רחביה. שם היה בית הכנסת, והייתי מתפלל שם, הייתי הרב שם.
• למה הרב הגיע לרמלה?
אני אגיד לך את האמת, (מהרהר קצת). מישהו מהקרובים שלי אמר לי, אולי כדאי שנפתח דרך חדשה, ותשמש כרב בעיר, לא בשכונה. באתי בדברים עם הרב פראנק בעניין הזה. אמנם הרב [יצחק] אריאלי התנגד לכך, מסיבות מסוימות. אך לבסוף באתי לפה לכהן כרב. את בית הכנסת הראשון אני ארגנתי פה. התפללו בו בשבתות, לימדתי בו תורה.
ראשי העיר קיבלו אותי בכבוד. ראש העיר מלמד היה גם כן, וקיבלו אותי, בחרו בי. אחר כך רמלה התפתחה עוד ועוד, עד שהיו עשרת אלפים נפש, ועכשיו ברוך השם רמלה זה עיר.
• רמלה, ועוד ערים דומות, יש בהם צרות, מצד האוכלוסיה הגדולה של הערבים והנוצרים. מה אפשר לעשות?
בערב ראש השנה הם שולחים לי 'שנה טובה', ואני לא עונה... מה יש לי אתם? שלא יגעו ביהודים לרעה, זה העיקר... ברוך ה' יש פה שקט. ברוך השם. יש שמירה, יש שמירה בשוק, אז הם יכולים לעשות משהו? יש פה הרבה ערבים, מקודם לא היו כל כך הרבה ערבים. עכשיו באו ערבים, באו לגור פה. כל יום באים יותר. אבל בלוד יש הרבה יותר. פה מצאו אחד שרצה לעשות גם כן העניין של פצצות, אבל תפסו אותו וזהו, ברוך השם.
• מותר למכור דירות לערבים שרוצים לקנות?
לא. אני אומר לא למכור. אסור. למכור לערבים – אסור. אף אחד לא מוכר. איש אחד רצה למכור, אמרתי לו שלא ימכור, ואכן הוא לא מוכר. הבעיה היא שהם נותנים יותר כסף מאחרים. יש כאן אחד שבגלל זה מכר את הדירה שלו, דירה יפה, ומה לעשות...
• למה אסור למכור להם? בגלל "לא תחנם"?
"לא תחנם", גם כן אפשר. אבל מה, פה הדירה שאתם יושבים בה עכשיו... הייתה מלחמה גדולה, פה לחמו ששה ערבים, הם התבצרו פה וירו. אבל סוף כל סוף תפסו אותם. לאחר מכן הייתה פה מחלוקת; היה קצין אחד, וכמה חיילים, שגרו פה, והיה ויכוח ומלחמה ביניהם. כל אחד אומר: שלי הדירה. וגם כן מאגודת ישראל, החינוך עצמאי, רצו לקחת את הדירה. אז בא המושל הצבאי, אז הוא היה ראש העיר, הוא בא בשם הממשלה, ואמר: יש רב אחד, זה בשבילו. הוא לקח אותי בטקסי אל הדירה. הוא הביא אותי, ברוך השם, אל הדירה הזאת. היא הייתה הדירה הכי יפה בעיר. אפשר גם עכשיו לעשות יפה כמו שהייתה, אבל למה להוציא כסף על זה...
אגב, יש פה על הקיר סימן של הכדורים מהמלחמה, אני השארתי את זה כדי שיהיה סימן...
• אנחנו רואים שהרב שומר על צניעות בבית... לא כל כך מפואר...
אנחנו לא צריכים פאר... אנחנו פשוטים...
• כבוד הרב אמר לי פעם שכל יהודי הוא זהב.
המהר"ל כותב בספרו כך. זה הרבה לדבר, אז נדבר בקיצור. הוא אומר ככה: כל יהודי הוא זהב. אלא מה? מתלכלכים. אבל גויים – זה דבר אחר. כתוב, שה' בא לעשיו שיקבלו את התורה, והם אמרו לא. בא לישמעאל ואמרו לא, וכו'. בקיצור, לא יכלו לקבל את התורה. מה כתוב: "כל עצמו של עשיו זה על הרציחה, כל עצמו של ישמעאל זה על הגניבה". מה זה "כל עצמו"? מפרש המהר"ל מפראג ככה: כל עצמו – בעצמיותם, הם גנבים ורוצחים וכו'. עצמיות גויים ישמעאל ועשיו, זה הדברים הללו. אבל עם ישראל בפנימיותו הוא טהור. אפילו אם לא כל כך ניכר בחיצוניות, אבל הפנימיות הוא כמו זהב. ואם הוא מלכלך את עצמו, בעוונות, אז צריך לרחוץ, "רחצו הִזכו" (צוחק), יהיה בסדר... זהו. זה מה שסיפרתי לך.
• הרב קוק היה לומד כתבי ברסלב?
(מהרהר מעט, ואז אומר בהחלטיות) אני יודע דבר אחד, שרצו ללמד שם 'תניא' בתוך הישיבה, אז זה למשל הרב צבי יהודה לא הסכים (צוחק),לא יודע למה. היה חנזין, מפתח תקוה, הרב דוד חנזין, הוא רצה שילמדו תניא, אני יודע שהוא [הרצי"ה] לא נתן, אני זוכר את זה, כן, כן. אך לגבי ברסלב - אני לא יודע. אמנם הרב קוק– כולם היו אתו, חסידי ברסלב גם כן.
• כבודו היה קשור לר' נתן רענן?
ר' נתן היה צדיק קדוש וטהור! אני אומר לך את האמת: כסף לא היה לי, הייתי אברך, אז הוא היה נותן לי. כמה שהוא נתן לי אז... היה מצב קשה, לא רק לי, אלא לכולם. הוא ממש צדיק קדוש וטהור, כל מקום שהיה צריך לטרוח משהו בשביל מישהו, הוא הלך ועשה בלב ונפש. אבל כמה כסף היה... שלחו קצת מאמריקה, כמה יכלו לתת... שמונה לירות... הוא לא יכל לתת יותר. היה איזה מוסד של הרב רפאל קוק והרב דב קוק, שם היה... הערי פישל מאמריקה. מישיבת מרכז הרב היו כאלה בחורים טובים, הוא לקח אותם, וכל אברך שנכנס לשמה, והוא נתן לו שמונה לירות, אני חושב. זה היה המון, זה היה לחיות כמו מלך, היו חיים שם כמו מלכים... בזמנו שמונה לירות זה היה הרבה... אתם לא יודעים כמה זה, המון כסף!שמונה לירות! פישל עשה הרבה. הרב דב קוק היה אחיו של הרב קוק. מכון הערי פישל, שם כדי להתקבל לשמה זה היה קשה. לא את כולם קיבלו. האברכים שמה היו מדברים בלימוד, זאת הייתה ישיבה יקרה.
מה אני אגיד לך, באמת, חינכו לאהבת ישראל, לאהבת התורה. אהבת ישראל חשוב מאוד, אהבת ישראל ואהבת תורה... ר' צבי יהודה קוק, באמת, הוא בעצמו בא לקבל אותי כשבאתי, דרך הים, מהאוניה. הוא בא לקבל אותי, במיוחד, ונתן לי בארוחה הראשונה הרבה... מה שהיה שם...
הוא ור' נתן היו שני מאורות. ר' נתן היה צדיק גדול, ת"ח, אבל צדיק גדול הוא היה. צדיק גדול מאוד. אין מה לדבר, היה עוזר לכל אחד מה שהוא יכול.
• היה לך קשר עם ר' אריה לוין?
ר' אריה הוא גם קצת קרוב-משפחה שלנו. ר' אריה היה צדיק גדול, אני באתי אליו כמה פעמים, להתייעצות, ובאמת...
• במה התייעצת איתו? באילו נושאים היית קשור אליו?
אני אגיד לך. רציתי להביא את ההורים שלי, לא ידעתי איך לנסח מכתב, והוא עזר לי בכך. ואז אני הבאתי את ההורים לפה.
היה הלל מדליה, אתם שמעתם עליו? הוא היה רב באנטוורפן. והוא גם היה פה ולמד בישיבה. אתה הכרת אותו? הוא היה רב ראשי באנטוורפן לפני הרבה שנים. עכשיו הוא נפטר כבר... אז הוא, הלל מדליה, אחרי שעלה ארצה רצה להעלות גם את אבא שלו. הוא אסף כסף לשם כך, אבל לא הצליח להוציא אותו. אז אני הצלחתי ברוך השם. בעזרת השם ורק בעזרת השם, אני נגשתי אל הרב קוק זצוק"ל, ואני בקשתי ממנו מכתב. זה היה בסך הכל לאחר ארבע-חמש שבועות לשהותי בישיבה.[...] אז הוא נתן לי מכתב בכתב ידו, וכמה רבנים חתמו שמה, ר' איסר זלמן חתם על זה, ועוד אנשים.
אז עם המכתב הזה, ואני לא מתבייש, הלכתי קודם כל לבית כנסת הגדול בתל אביב. באתי, סיפרתי, היו כמה אנשים, התארגנו, וברוך השם פעלו לטובה. חוץ מזה היה בבית הכנסת הגדול אזכרה לציון שלוש שנים לפטירתו של הרב קוק, אני דברתי בבית כנסת על אישיותו ותורתו של הרב. אגב, גם שבתאי דניאל שלמד פה, עורך הצופה הוא היה, הוא למד במרכז הרב באותם ימים, – הוא נכח גם כן בדרשה שלי. אחר כך אני לא התביישתי, הייתי שנורר, אבל הלב שלי, היה שמה ברוסיה, קומוניסטים. הלכתי פשוט לבית הכנסת הגדול ודיברתי, וסיפרתי, ואמרתי דברי תורה, אז נמצאו אנשים טובים. הייתי ברמת גן, אז ארגנו אנשים לעזור בעניין, והיה אחד מעולי רומניה כמדומני, שהיה עשיר גדול, היו לו אלף לירות סטרלינג, הוא הלווה לי עשר לירות סטרלינג, זה היה בזמנו המון כסף, ואני אח"כ חיפשתי לשלם לו, והוא איננו, כי הוא נסע בחזרה לחו"ל, וכנראה שם הרגו את כולם, ואמרו שהוא נהרג.
היה אז גם את יצחק ריף. אתם יודעים מי זה יצחק ריף? הוא היה במרכז הרב, הוא היה יהודי יקר, הוא ארגן בכל ערב שבת שידברו בבתי כנסיות, הוא נתן ספרים גם כן לבחורים... כולם דיברו דרשות, אני דברתי, בכל שבת.
• בבית הכנסת 'החורבה' דיברת?
לא. הייתי בבית הכנסת החורבה כמה פעמים, אבל לא דיברתי שם.
• הצלחת ללמוד ברוסיה?
כן, אני... לא היה שם מאיפה ללמוד.
• אבא שלך לימד אותך?
לא, אני בעצמי. הישיבות הליטאיות נסגרו. איפה היה ללמוד? הישיבה במינסק הייתה. שם למד שדמי,חתנו של הרב חרל"פ.
אני לא מתבייש לספר, שבצעירותי, כאשר הייתי בן שמונה, אבא שלי היה רב בבית כנסת מאוד יפה באודיסה. ובקשו ממני באותו בית כנסת להתפלל כשליח צבור. אודיסה היה מקום ידוע של חזנים, וניגש אלי חזן גדול אחד, וביקש ממני שאעבור לפני התיבה בבית הכנסת הזה. אבל אחר כך כשהייתי בן תשע, הלכתי ללמוד. הייתי לומד בלילה לבד... אז בא איש אחד, חבדניק אחד, בא לאבא שלי, ואמר: למה אתם צריכים את זה? תשלחו אותו לישיבה, בשביל מה הוא צריך ללמוד לבד?! אבי הסכים. נסעתי. שלחו אותי לנוולץ [?], זה היה של חב"ד, ראשי הישיבה שמה. אז שמה שלחו אותי, לנוולץ.
• מי היה אז האדמו"ר של חב"ד?
ר' יוסף יצחק [הריי"צ]. בזמנו זה היה.
• אתה ראית אותו?
- לא. הוא היה באמריקה, אני הייתי ברוסיא. למדנו שמה, ואז אבא שלי אמר מה יהיה הסוף, יש שם קומוניסטים בכל מקום, ומה יהיה, צריך שיתחתן, יבנה בית, צריך ללמוד. אז הוא כתב מכתב להרב קוק, שמספר את הענין שאין איפה ללמוד תורה ברוסיה. אז הרב קוק שלח לי ויזה, סרטיפיקט, בלי כסף. אבל ברוסיה קשה לצאת משם, אני הייתי היחיד שיצאתי, וכשיצאתי כמו שצריך, כולם גנבו את הגבול, סלמון, ישראלי, שדמי, כולם כולם, כולם גנבו את הגבול...
גרנו באותו בית, בו היו חמישה חדרים. ישראלי בעצמו בא... לא היה מה לאכול, היו בעיות. נתנו תלושים, עבור לחם וכדו'. שדמי, חתנו של הרב חרל"פ, היה גם כן באותו בית. פשדמיסקי קראו לו קודם, ואח"כ שינה את שמו ל'שדמי'. כולם באו אלי שמה, ואני נתתי להם ללון, ברוך השם. למדתי שם גמרא, ולמדתי שמה עם שדמי, ביחד...
[...] אני אסיר תודה עד היום לרב קוק זצוק"ל, שיבקש בתפילה, ור' צבי יהודה קוק, שיהיה מליץ יושר, עלינו כולנו, וגם כן ר' נתן רענן. ר' צבי יהודה קוק עשה הרבה בשבילי שאצא משם, אף פעם לא אשכח אותם, אף פעם לא אשכח את 'מרכז הרב', הם עזרו, הם אנשים צדיקים היו, הצילו אותי מרוסיה, באמת, אני אסיר תודה, לעולם לא אשכח את זה, הם הצילו אותי ממש. אחר כך הבאתי את ההורים, את כל המשפחה הבאתי ארצה... שילמתי... ואז כולם באו, אחת שתים. אבל לפני כן, רחמנות, כולם היו בסכנת נפשות. ישראלי וחבריו, זה נס משמים... הרב צבי יהודה עשה הרבה בשביל זה, אווו מה שהוא עשה, הפך עולמות, רבנים, קונסולים, וואו, להוכיח שהם לא היו מרגלים [כפי שהאשימו אותם].
• הרב יכול לספר מה ששמע באמונה מהרב קוק, בספריו אורות, אורות התשובה? הרב קוק לימד אתהספרים הללו?
לא, אנחנו למדנו רבע שעה לפני מעריב, היו יושבים כולם ולומדים אורות התשובה. במשך כל השנה היו לומדים מסילת ישרים, ולא זוכר כבר מה עוד, ובחודש אלול למדו אורות התשובה. וספר אורות, לא למדו.
• הרב הכיר את הרב הנזיר, הרב דוד כהן?
וודאי! (צוחק). איזו שאלה... כשהוא בא לפה, והיו לו דירות, שכרתי אצלו דירת חדר, הרב שאר ישוב כהן, היה קטן... בחור טוב... הוא היה גם כן נזיר, הבן, הייתי בבר מצוה שלו, אבל אחרי הבר מצוה... עד הבר מצוה הוא היה ברשות אבא, אבא לא נתן ש...
יש שאלות? בבקשה, תשאלו!
• אנו נדהמים שכבודו היה אצל הרב קוק והכיר אותו...
אני אמרתי לך, אין מה לדבר! אין לי מילים מה שהרב קוק היה. אין מה לדבר. אתם לא תופסים את זה, מה זה... זה אישיות... אני לא פגשתי כזו אישיות, יוצאת מן הכלל. בתורה, בחכמה, בהכל. וגם בשירה. הרב קוק אמר תמיד, אני זוכר את זה: קול אין לי, (צוחק) אבל שירה – אני שר. הוא עשה שירים. קול אין לו, לשיר לא, אבל... (צוחק).
• הוא אהב את יוסלה רוזנבלט.
- נכון, אבל אני לא הייתי אז עוד. אני באתי מאוחר יותר. הרב נריה כן, הוא תפס אותו. אבל מה, הוא באמת היה אצל הרב והרב ביקש ממנו שישיר, אז היו שרים בשבת, איך הוא שר... אבל אח"כ נסע לים המלח, להתרחץ, ונפטר.
אני שמעתי שהרב הספיד אותו, אני עוד לא הייתי פה, באתי רק אחרי חצי שנה, אני באתי בתרצ"ד.
• הרב זוכר את הרבנית קוק?
ודאי! צדיקה גדולה! הרבנית קוק, ודאי הכרתי. היא הייתה אישה... תמיד דאגה לתלמידים שיהיה להם מה שצריך. איייי, איזה חסד היה... הבית היה כיף לכולם. מה אתם יודעים, אהה... אני לא פגשתי כזה חסד, רצון טוב, מה אתם יודעים!
ר' צבי יהודה קוק היה גם כן צדיק גדול... אייי...אני הכרתי אותו מתי שהיה יושב במיטה, והיה חולה עם הרגל, ואחרי כן הלך. אני חיזקתי אותו.
• הרב זוכר סיפורים על הרב?
יש הרבה סיפורים, יש בלי סוף סיפורים.
• הרב זוכר 'מופת' של הרב קוק?
שמה המופתים היו מתגלגלים תחת השולחנות (צוחק הרבה). לא הסתכלו, אבל היו מופתים, הרב היה...
• אולי כבוד הרב יבוא לישיבה שלנו ויספר סיפורים?
מה, סיפורים?! אם אני בא לישיבה, אז מדברים תורה! אבל בתורה, בתורה יש גם כן סיפורים... בכל אופן, עכשיו אני לא יודע אם אוכל לבוא.
• חשוב שהדור הצעיר יראה תלמידים של הרב קוק, אין הרבה...
היה גם חתונה של מישהו, והזמין מסדר קידושין, היה גם תלמיד של צבי יהודה, תלמיד מסור מאוד, חנן פורת, הייתי בחתונה אתו, סיפר לי שהיה אצל הרב צבי יהודה. הוא היה תלמיד של הרב צבי יהודה.
[...] ר' אברום, הרב שפירא, למדנו יחד, למדנו באותו זמן.ר' אברהם שפירא הוא גדול, הרב שפירא הוא לא פשוט, צריכים לעמוד לימינו, הוא באמת יהודי יקר, אין אנשים כאלה, הרב שפירא הוא אדם גדול, באמת אדם גדול.
פעם היו הרבה רבנים ממרכז הרב, וברבנות הראשית... הרב ישראלי היה. הרב שאר ישוב כהן, יש היום.הרב קוק אמר לרבנים ללכת לשמש ברבנות... ישיבת מרכז הרב ידעה לא רק שילמדו תורה, אלא אח"כ להסתדר, הרב עזר, הרב נתן תיכף... מי עשה שהרב אושפיזאי ישמש כרב ברמת גן?...
[...] ועוד מיוחד במרכז הרב, הסבר פנים יפות, אהבת ישראל, זה חשוב מאוד... יש ישיבות אחרות... כל הישיבות קדושות, אבל מרכז הרב היה מיוחד בכך... עכשיו זה ככה, לא? אתם יודעים מה זה היה אז...
• כבוד הרב, במה צריך היום להתחזק במיוחד?
אין חיזוק יותר גדול מתורה. לימוד תורה. כשלומדים תורה, זהו החיזוק הכי גדול.
• יש היום כל כך הרבה דברים לעשות בחוץ, להפיץ תורה, וגם לעבוד...
יש להפיץ תורה, ויש ת"ח גדולים שילמדו, לומדים תורה כל היום, ויש כאלה של עסקנות, כמו שאתה אומר, זה גם כן חשוב מאוד, אבל צריך גם כן רבנים גדולי תורה!
... אני מאוד אסיר תודה לישיבת מרכז הרב, מאוד אסיר תודה, אם לא הם – מי יודע מה היה איתי, אם לא הרב קוק זצ"ל... אני צריך להגיד להם תודה. אסור לשכוח! אם עשה לך אדם טוב, אסור לשכוח אותו, צריך לזכור אותו. את ר' [שלום] נתן אני זוכר אותו טוב מאוד, הוא היה אישיות גדולה, הוא היה... לא היה לו כסף, נו מה לעשות... הוא היה מנהל את הכל.
