הרב קוק זצ"ל
אני רוצה כאן רק לספר אחד מהדברים שנקלט במוחי וחדר לעמקי לבבי, והשאיר עלי רושם לכל שנות ימי חיי, וכל מה שראיתי, שמעתי, וקלטתי ממנו אחרי כן, התרכזו סביב נקודה זו.
זה היה בשנים הראשונות להופעתו של רבינו זצ"ל במקדש מלך עיר מלוכה בירושלים עיה"ק, הייתי אז נער כבן תשע או עשר שנים, והיה זה בש"ק פרשת יתרו, אחרי שסעדנו סעודה שלישית אמר לי אבא זצ"ל[1] מכיון שהשבת הזו היא שבת של קבלת התורה, בוא ונלך אל הרב לשמוע דבריו הקדושים.
אמרתי לו: אבא, מה אלך – ובלאו הכי לא אבין את דבריו. ענה לי אבא ואמר: ג' תשובות לדבריך. א – הלא אתה יודע שבקבלת תורה אמרו אבותינו נעשה ונשמע, ואם לא תוכל לקבל את הנשמע – לכל הפחות יהיה לך הנעשה, ב – בקבלת התורה כתוב "וכל העם רואים את הקולות"[2], אם לא תשמע אז תראה, ג – והוא העיקר אני רוצה שתסתכל בפניו הקדושים והמאירים וזה יכניס יראת שמים בלבך, ושכל במוחך, שכן כתוב בישעי' "והיו עיניך רואות את מוריך"[3], ואח"כ כתוב "ואזניך תשמענה דבר מאחוריך...". נעניתי לו והלכתי אתו.
ואמנם מה שהרגשתי אז לא אשכח כל ימי חיי, הבית היה מלא אנשים – צפוף, אור לא היה, לא יכולתי לראות פניו הקדושים, אבל הקול שמעתי. ובלבי הקטן הרגשתי מעמד [הר] סיני, והעיקר – כי גם תפסתי והבנתי קצת מדבריו את ההתחלה הבנתי, כי דיבר בצורה כה פשוטה ומובנת לכל, ואחר כך עלה לעולמות עליונים, וזה כבר לא הבנתי כלל, אבל מה ששמעתי והבינותי נשמרו אצלי עד היום, כנר לרגלי, ואור לנתיבתי.
התחיל בפסוק "ואת המעשה אשר יעשון"[4], ודרשת הגמ' שהייתה ידועה לי, כי למדתי אז מסכת בבא מציעא, "והמעשה – זה הדין, אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין"[5]. איך לומדים מ"אשר יעשון" לפנים משורת הדין, ואמר שישנם שני דברים, יש ענין של לשמור ולקיים את מצוות ד', ויש ענין של לעשות רצון ד' – רצונו של הקב"ה.
והסביר את זה במשל לאחד שהיה נצרך לסכום של עשרת אלפים ל"י, והיה לו קרוב או מכר שהיה יכול לספק לו את הסכום הזה, אך מכיון שלא היה לו האומץ לבקש ממנו סכום גדול כזה – לכן ביקש ממנו רק חמשת אלפים, ונתן לו, נמצא שבקשתו נתמלאה, שכן ביקש חמשת אלפים וקבל חמשת אלפים, ולו היה הנותן באמת ידידו ורוצה בכל נפשו למלא רצון המבקש, כי אז היה שואל אותו – הגיד לי האמת, האם חמשת אלפים האלו יספיק לך – או אולי צריך אתה ליותר, כי אז לא רק שהיה ממלא בקשתו, כי אם גם ממלא רצונו.
והנה הקב"ה נתן תורה ומצוות לעמו ישראל, ומכיון שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, לכן לא דרש אלא רק מה שבכוחו של האדם לקיים, זאת אומרת, בכוחו של כל אחד ואחד, לאחד יותר קל, לאחד קצת יותר קשה, כל אחד לפי מדרגתו. אבל כל אחד יכול לקיים את התורה והמצוות על ידי מאמצים יתירים, כי אחרת לא היה הקב"ה דורש מאתנו, ומצווה אותנו עליהם. אבל יש מדריגה יותר גדולה מקיום המצוות, והיא לעלות יותר ויותר ממה שהוא מצווה, להגיע עד להקב"ה, עד ד' אלקיך, וזה לא יכולים כבר לדרוש – זהו כבר תלוי בידי האדם, זה נקרא רצונו של הקב"ה, וזהו כוונת חכמינו ז"ל "המעשה הוא הדין", הוא מה שמצוה הקב"ה, אבל "אשר יעשון" זה כבר מה שהאדם עושה מבלי שיצטווה – זהו רצונו של הקב"ה לפנים משורת הדין.
והנה כדי לדעת רצונו של מקום צריך האדם להיות במדריגה גדולה מאוד כמובן – (למדני לעשות רצונך).
אבל איך יכול בן אדם פשוט להגיע למדריגה זו – על זה הוא אמר, כי יש דרך קל מאוד להגיע למדריגה זו, והיא לראות בפסוקים – מה רוצה הקב"ה.
ואם אתה מסתכל בפסוקים ורואה מה שד' רוצה, זהו רצונו של הקב"ה.
מאז התחלתי לסקור ולמצוא כל הפסוקים אשר בם נזכר רצונו של ד', ומצאתי, כי רוצה ד' בעמו – רצית ד' ארצך – כי רוצה אתה בתשובת רשעים. ולפי"ז הסתכלתי במעשיו – וראיתי את דבריו, ישמח ד' במעשיו הקב"ה שמח בחלקו – כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה